עו"ד דיבון נ' לביא ואח'

פסק דין

התביעה היא לתשלום שכר טרחת עורך דין בעילה של עשיית עושר.

במרכז המחלוקת בין הצדדים השאלה האם עומדת לתובע בנסיבות המקרה עילה בעשיית עושר והאם לא התיישנה.

עיקרי העובדות

1. התובע קיבל לידיו ביום 6.7.76 מעו"ד שרגא בירן את הטיפול בעניינם של חלק מבעלי הזכויות בקרקע לשם קבלת פיצוי מעירית ירושלים בגין הפקעת הקרקע. לאחר הליכים שונים שנמשכו זמן רב הוקצתה לבעלי הזכויות קרקע חילופית במסגרת תב"ע שהוכנה לתכנון מחדש של רמת בית הכרם בירושלים. ביום 29.10.06 הושלם רישום הזכויות בקרקע החילופית על שם בעלי הזכויות.

התביעה הוגשה במקור כנגד נתבעים נוספים (9-1) אשר מורישיהם הם שנתנו בזמנו יפוי כח לעו"ד שרגא בירן לטפל בנושא פצויי ההפקעה ואולם ההליכים בעניינם הסתיימו בהסדרי פשרה או פסיקה על פי סעיף 79א. ככל הנוגע לנתבעים שנותרו, אין מחלוקת כי מעולם לא ניתן יפוי כח על ידי מורישם או על ידם לטיפול בעניינם על ידי התובע או מי שקדם לו. עוד אין מחלוקת כי אף הם קיבלו כחלק מהפיצוי בגין הפקעת הקרקע, קרקע חילופית במסגרת התב"ע לתכנון מחדש של רמת בית הכרם וכי הקרקע נרשמה על שמם בשנת 2006.

טענות הצדדים

2. לטענת ב"כ התובע מהראיות עולה כי הנתבעים ידעו על קיומה של הקרקע לפחות מספר שנים לפני שאושרה התכנית החילופית אבל בחרו שלא לעשות דבר מתוך מחשבה שהתובע גם כך עושה פעולה בקרקע לטובתם ולא ניתן להפריד אותם מתוך קבוצת בעלי הקרקע. אפילו לא, ברור שלא ביצעו כל פעולה בקשר לקרקע המדוברת עד לאישור תכנית התב"ע. לטענת ב"כ התובע עומדת בנסיבות אלו לתובע עילה בעשיית עושר כנגד הנתבעים שכן הם קיבלו נכס – קרקע חילופית, אותו לא היו מקבלים אלמלא פעילותו של התובע. ב"כ התובע מפנה לפסיקה התומכת לטענתו בקיומה של עילה בנסיבות אלו. אשר לטענת ההתיישנות טוען ב"כ התובע כי העילה התגבשה רק עם הרישום הסופי של הזכויות בפנקסי המקרקעין שכן רק אז ניתן היה לכמת בכסף את שכר הטירחה לו היה זכאי התובע בהתאם להסכם שכר הטרחה. בעניין זה גם מפנה ב"כ התובע להסכמה שנתגבשה בשנת 1995 עם חלק מבעלי הזכויות לדחות את התשלום עד לאחר רישום הזכויות.

לטענת ב"כ הנתבעים לא עומדת לתובע עילה בעשיית עושר בנסיבות כפי שהוכחו. לטענתו הפסיקה אליה מפנה ב"כ התובע דנה בהסכם משתמע עם לקוח היודע על קבלת השירותים מה שאין כן בענייננו, שלא הוכח כי הנתבעים ידעו על פעולותיו של התובע והסכימו להם. אפילו הייתה עומדת לתובע עילה בענייננו הוא לא הוכיח את השכר הראוי לו הוא זכאי, על אף שהנטל עליו בעניין זה. הסכם שכר הטרחה שנכרת לפני כ-40 שנה על ידי בעלי זכויות אחרים, אינו הוכחה כי זהו השכר הראוי ומכל מקום היה על התובע לפצל בין חלק העבודה שביצע הוא לבין אותו חלק שבוצע על ידי אחרים לפניו ואחריו. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי התביעה התיישנה. התביעה מתייחסת לפעולות שעיקרן בוצע עד שנת 1980 ואשר ככל שמקימות עילה, הרי שזו נתגבשה כבר אז. זאת גם אם נתגלו בעיות מאוחר יותר. גם אם עילתו של התובע כנגד אותם בעלי זכויות עימם היה לו הסכם שכר טרחה התגבשה רק מאוחר יותר, אין בכך כדי להשליך על מועד התגבש העילה של התובע ותקופת ההתיישנות ככל הנוגע לנתבעים. בפרט אמורים הדברים כאשר התובע יודע כבר משנת 1995 כי אינו מייצג את הנתבעים וכי אין בכוונתם לשלם לו.

דיון

3. דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

התובע עותר לשכר ראוי בעילה של עשיית עושר בגין העובדה שחלף קרקע שהופקעה מאת סבם של הנתבעים הוקצתה להם קרקע חילופית כתוצאה מטיפולו. טפול זה יועד כאמור לבעלים אחרים של הקרקע אשר מורישיהם נתנו לתובע יפוי כח.

מהו המועד בו נתגבשה העילה?

לטענת התובע רק עם רישום שמותיהם של הנתבעים בטאבו ביום 29.10.2006 נתגבשה העילה (ר' סעיף 45 לתצהיר התובע על נספחו). אין בידי לקבל טענה זו. התובע טוען לזכות מכוח דיני עשיית עושר בשל כך שהוקצתה לנתבעים קרקע חילופית חלף זו שהופקעה להם. המועד בו נתגבשה עילה מכח דיני עשיית עושר ככל שקיימת הוא לכל המאוחר המועד בו הוקצתה הקרקע.

סבורה אני איפוא כי המועד בו נתגבשה העילה הוא ביום 16.5.1996 עת אושרה סופית תכנית 2005/6ב על ידי הועדה המחוזית, תכנית אשר במסגרתה קיבלו כל הבעלים הפרטיים של חלקה 25, היא החלקה נשוא ההפקעה, לרבות הנתבעים, ארבעה מגרשים כאשר למר נתן רגק אשר הנתבעים הם יורשיו הוקצו 1/6 ממגרש 138 (ר' סעיף 33 לתצהיר התובע על נספחו).

4. למעשה גם התובע עצמו סבר כי באותו מועד ואולי אף קודם לכן נתגבשה העילה.

ביום 11.9.1995 כותב התובע לבעלי חלקה 25 וגם ל"יורשי נתן רגק ז"ל ע"י יצחק גינזבורג" מכתב שכותרתו:

"חלקה 25 בגוש 30338

תכנית 2005/6 –ב' – (רמת בית הכרם)".